התגייסתי לצבא אחרי שנים של הכנה, עם ציפיות וחלומות גדולים — להגיע הכי רחוק שאפשר. למרות זאת, מצאתי את עצמי מתגייס לגדוד 202 של הצנחנים בתחושת פספוס ואכזבה גדולה. מהר מאוד הבנתי שהדרך שלי הולכת להיות מורכבת הרבה יותר ממה שדמיינתי.
במהלך השירות נפצעתי פעמיים, עברתי תהליכי שיקום אינטנסיביים, ודווקא מתוך הנקודות האלו צמחתי, התפתחתי וגיליתי כוחות שלא האמנתי שקיימים בי. פעם אחר פעם בחרתי לחזור, לא לוותר, ולהחזיק מול העיניים מטרה אחת ברורה — לחזור ללחימה לצד החברים שלי.
בהמשך יצאתי לפיקוד וקיבלתי אחריות שלא הייתה עוד רק על עצמי, אלא גם על לוחמים שאותם הובלתי.
זו אינה הרצאה על השירות הצבאי שלי בלבד — זהו סיפור על התעצמות מתוך משברים רגשיים וגופניים, ועל השאלה מה אנחנו בוחרים לעשות ביום שאחרי.
